רומנטיקה מול מציאות החיים על סירה

לא מעט אנשים שואלים אותנו איך זה לחיות על סירה?

ואני עונה: "זה לא מתאים לכול אחד" לדעתי זו האמת. אנשים בדרך כלל מדמיינים רק את צידו האחד של המטבע, את הצד היפה יותר. למרות שמטרתנו היא שיותר אנשים ייחשפו לחיים מסוג זה ויבחרו בהם כמונו אנו רוצים להציג תמונה מלאה שמשקפת את המציאות וחיי היום יום.

בשביל לא להצטייר פסימיים נתחיל מקצת רומנטיקה

קפה של בוקר ובירה בשקיעה

פוסט אחד לא יספיק לי כדי למנות את כול היתרונות והדברים הטובים שיש בחיים מהסוג הזה.
אבל אני זה לא דוגמה, קוראים לי דני ואני מכור.
אני מכור לצליל של המים שמלטפים את גוף הסירה ולשריקות התרנים בזמן שהרוח עוברת מאחד לשני במרינה.
אני מכור לריח של הים ולנדנוד הגלים הקל שמערסל ובלעדיו כבר קשה לי להירדם.

לכול אחד יש טקס יומי, מישהו מכם בוודאי קם בבוקר ושותה קפה עם סיגריה במרפסת. אצלנו המרפסת היא הקוקפיט.
לא הרבה מכירים את השקט שיש בשעות הבוקר במרינה, המרינה מנומנמת המים שקטים ורוח מזרחית קלה מנשבת.
בתוך הסירה קרני השמש חודרות דרך חלונות בצורות שונות ומכיוונים שונים ויוצרות מנסרות אור שמרצדות על רקע ריהוט העץ שמאפיין את פנים הסירה. אני לא אוהב לקום מוקדם בבוקר, מודה, אבל להתעורר על המים זה להתחיל את היום עם חיוך.

בדרך חזרה מהעבודה (במידה וברחתי מוקדם) אני מסתכל על השמש וחושב לעצמי- איזו שקיעה תהיה היום והאם אספיק לתפוס אותה בזמן. אני מציץ בתחזית, נראה שהים לטובתנו.
מגיע מהר ומתחילים להכין את הסירה ליציאה לים. כל אחד מאיתנו כבר יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות, כולל הדברים הקטנים ביותר כמו לסגור את הפקק של סבון הכלים כדי שלא ייפול וישפך בזמן ההפלגה.
תוך עשר דקות המנוע מונע, הכול במקומו, מכשירי הניווט דולקים ואנחנו בדרך החוצה בדרך לים!
רגע אחרי אנחנו מחוץ לשובר הגלים והשמש ארבע אצבעות מהאופק. שלב הבא להרים מפרשים.
היום הכול עובד, הכול הולך חלק.
המפרשים מקבלים לחיקם את הרוח, מדמימים את המנוע ופתאום השקט משתלט. הבירות הקרות יוצאות מהמקרר והשמש כבר נוגעת באופק. בבת אחת הקצב יורד, הנשימות מתארכות ותחושת הלחץ מתפוגגת מעצמה.
השקיעה יפה במיוחד היום, אדומה עם ענני צירוס (דמוי נוצה) שמקבלים את צבעי השקיעה בגרדיאנטים שונים.
אם תשאלו אותי זה סוף יום מושלם.
גל ואני מפליגים מערבה לכיוון השקיעה, לוגמים מהבירה והראש מדמיין מה מסתתר מעבר לאופק.

<script async src="https://pagead2.googlesyndication.com/pagead/js/adsbygoogle.js?client=ca-pub-7233813237804553"
     crossorigin="anonymous"></script>
<!-- in post add -->
<ins class="adsbygoogle"
     style="display:block"
     data-ad-client="ca-pub-7233813237804553"
     data-ad-slot="1389574180"
     data-ad-format="auto"
     data-full-width-responsive="true"></ins>
<script>
     (adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});
</script>

טוב ועכשיו בואו נדבר קצת על מה זה בפועל…

על נוחות כן מתפשרים

אם מדברים על יאכטה שזוג צעיר יכול להרשות לעצמו- מדובר על חלל קטן, סדר גודל של 20 מ"ר עם תקרה בגובה 1.8-2 מטר. לא בדיוק נוח לגבוהים מבינכם.
נכון שיש בו כמעט כל מה שצריך, לזה אולי נקדיש פוסט נפרד, אבל איך שלא נסתכל על זה מדובר בדירה קטנטנה שיכולה לגרום לתחושה קלסטרופובית לאנשים מסוימים.
מכירים את זה שאתם קמים בבוקר ועומדים במקלחת מתחת לזרם מים חמים במשך 15 דקות, בוהים באוויר או שרים? (כל אחד ותחביביו).
אז אצלנו זה לא ככה.
– הכל התחיל מזה שקמתי בבוקר ורציתי להיכנס להתקלח לפני שאני יוצא לעבודה. סך הכול דבר שבשגרה.
אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה מקלחת על סירה? מקלחון גדול ומפנק אין, אז מה יש?
שירותים, כיור ומקלחת במשבצת של מטר על מטר ומה שמפריד ביניהם הוא רק וילון המקלחת שנדבק אלייך מפעם לפעם.
– ברגע שפותחים את המים שומעים שהמשאבה מתחילה לעבוד.
משאבה? למה צריך בכלל משאבה? אי אפשר לפתוח את הברז ושיצאו ממנו מים?
אז זהו שלא, היאכטה, שאמורה להפליג במשך ימים ושבועות בים, לא מחוברת לחברת "מקורות" שתספק לה מים לפי בקשת המפליגים ולכן על היאכטה יש מכלים שתפקידם לאגור את המים ומשאבה שתפקידה לשאוב את המים מהמכלים ולספק אותם לברזים בסירה.
חזרה לנושא ←
– המשאבה פועלת וזרם מים חמים יוצא מהדוש. בדיוק כשסיימתי להסתבן אני שומע שהרעש של משאבת המים משתנה ואיתו גם הזרם.
אני כבר מכיר את הצליל ויודע את המשמעות- הבוקר שלי מתחיל להשתבש… איזה באסה! נגמרו לי המים באמצע המקלחת!
דרך אגב שלא יהיו ספקות, כל זה קורה ביום קר וגשום בשיא החורף.
אני מנגב את העיניים משמפו, שם על עצמי מגבת ומוכן להסתער על צינור המים שמחובר לרציף כדי למלא את המיכל מחדש.
בדרך החוצה אני כמובן דופק את האצבע של הרגל בפינה הארורה שכבר שברה לי את האצבע פעמיים וכמעט ומחליק מסולם העלייה לקוקפיט.
יצאתי החוצה! הדופק שלי כבר על מאתיים מהכאב, מהעצבים ומהקור. אני ממלא את המיכל ובלב לא מפסיק לקלל את הסירה שבוחנת כמה אפשר לשנוא ולאהוב בו-זמנית!
נכנסתי שוב למקלחת, פתחתי את המים והם זורמים. המשאבה פועלת בצליל הנכון ולמרות שמדובר ברטט מעצבן, לי זה נשמע כמו מוזיקה קלאסית. המים החמים משקיטים את העצבים ומחזירים לי בהדרגה את השלווה. אבל למרפי יש תוכניות אחרות בשבילי היום…
לסיום, אני מפעיל את משאבת ניקוז המים מהמקלחת. רעש- יש. שאיבה- אין!
מה זה אומר?
זה אומר שאני עומד בתוך שלולית של מים, בעומק של עשר ס"מ, מאחר כבר לעבודה ולא מאמין שזה קורה לי.