מי הוא סקיפר טוב? האם אני סקיפר טוב? 
אחרי מה שקרה לי אתמול התחלתי לחשוב שוב על כל מה שאני יודע… 

אני מפליג על סירות מגיל 14. חוויתי לא מעט אירועים, אבל מעט מאוד מהם אני יכול להגדיר כמסוכנים.
אתמול חוויתי אחד כזה והחלטתי לשתף כדי שתדעו שלים, כמו לכל מטבע, יש שני צדדים:
צד אחד אוהב ומלטף, צד שנותן חווית חופש ומרחבים כמו ששום דבר אחר לא יכול לתת.
וצד שני עוצמתי, מרשים, שיודע להעניש. וכשהוא עושה את זה, קשה מאוד להתנגד כי הכוח שלו אין סופי ולנו רק נשאר להיזכר שאנחנו כל כך קטנים וחלשים לעומתו.

אם אני מנסה לפרק לגורמים את מה שקרה לי אתמול, הכל קרה בעיקר בגלל קבלת החלטות שגוייה.
בים מה שמפריד בין חיים למוות יכולה להיות רק החלטה אחת. כמובן לא כל טעות תוביל לאבדון, אבל כל טעות יכולה להוביל לפציעה, נזק לסירה וכן במקרים קיצוניים גם למוות.

קצת רקע לסיפור

הבוקר עולה, אנחנו מותשים ומחליטים שכדאי שנשאר קצת במקום אחד, נצבור כוחות… אבל אחרי מבט בתחזית נראה שהרוח לא משתפת פעולה, היא עומדת להשתנות והמקום שלנו, שעכשיו מוגן, עומד להפוך לבריכת גלים. 

<script async src="https://pagead2.googlesyndication.com/pagead/js/adsbygoogle.js?client=ca-pub-7233813237804553"
     crossorigin="anonymous"></script>
<!-- in post add -->
<ins class="adsbygoogle"
     style="display:block"
     data-ad-client="ca-pub-7233813237804553"
     data-ad-slot="1389574180"
     data-ad-format="auto"
     data-full-width-responsive="true"></ins>
<script>
     (adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});
</script>

קבלת ההחלטה

אנחנו יושבים בסלון ואני ממליץ שנפליג למפרץ שנמצא בצד הצפוני של מיורקה, הפלגה קצרה יחסית, רק 20 מייל.
גל מסתכלת עליי מהספה בצד השני בעיניים גדולות ועייפות, ודמעות מתחילות להתאסף בהן -"אני לא מסוגלת, אני לא אעמוד בזה". עד כדי כך אנחנו מותשים… אנחנו אפילו לא קרובים להתאוששות.

אני מבין אותה… גם אני לא מאוד רוצה להפליג, אבל אני עוד יותר לא רוצה להשאר פה כשהגלים יגיעו וכל הסירה תתגלגל כל הלילה, וגם ככה האחיזה של העוגן בקרקעית לא כול כך טובה.
אני מציע שגל תיקח אוטובוס למפרץ הבא ואני אפליג לשם לבד. היא מודאגת אבל אני מבטיח שהכל יהיה בסדר ושאפגוש אותה בעוד כמה שעות קצרות.

יוצא לדרך

אנחנו כרגע במיורקה (ספרד) ארבעה וחצי חודשים לאחר היציאה מהארץ.
השבועיים האחרונים היו לא קלים. החורף מתחיל, מזג האוויר משתולל, ההפלגות הולכות ונהיות ארוכות יותר והעייפות מצטברת. אנחנו מוצאים את עצמנו במירוץ עם מזג האוויר והוא מצידו כל הזמן משתנה לרעתנו.
אנחנו נמצאים באלקודיה, עיר נופש בצפון-מזרח האי מיורקה, עייפים אחרי כמה ימים של הפלגות, גשמים מטורפים ורוחות שלא נתנו לנו לישון לילה אחד בשקט (אני מזכיר שאנחנו לא נכנסים למרינות).

הורדתי את גל עם הדינגי לחוף והתארגנתי ליציאה לים.
השעה 13:30, הפלגה של 20 מייל לוקחת בין 4 ל-5 שעות, ה-ETA (זמן הגעה משוער) יהיה 18:30 (כשבשעה 19:00 כבר מחשיך). חצי מהדרך הרוח צפויה להיות קדמית והחצי השני גבית בעוצמה של 15-25 קשר- זאת ממש לא סערה אבל זו נחשבת רוח חזקה יחסית. 
משכלל את הנתונים- הפלגה ראשונה לבד, רוח חזקה, חצי מהדרך קדמית. אני מחליט להרים מפרש ראשי מצומצם בצמצום שני. שלב הבא להרים את העוגן ויצאנו לדרך.
אני מחליט ללכת על בטוח ופותח גם חלוץ מצומצם. הסירה מתחילה להפליג.

ככל שאני מתקדם ויוצא מהמפרץ, הגלים מתחילים לטפס, הם עדיין לא מסוכנים אבל הם בהחלט בולמים את התקדמות הסירה. אחרי כל התנגשות בגל הסירה עוצרת ושוב מאיצה קדימה…
בתוך הסירה הכל נראה טוב, הדברים מאובטחים למקום ושומעים רק את המים שפוגעים בגוף הסירה ועוד כמה חריקות אופייניות. 
הזמן עובר ואני מבין שלא אגיע כל כך מהר. החושך מתקרב.
בתוך תוכי קיוויתי שגל תגיע לפני כדי לראות מה מצב הים במפרץ אליו כיוונו. 

כמו תמיד, רוח קדמית בתחזית מתבררת כרוח שמגיעה בדיוק מול חרטם במציאות, ואחרי לא מעט גאלסים (זיגזגים שעושים כדי להפליג במעלה הרוח) עברתי את הפינה הצפון מזרחית של מיורקה וירדתי לרוח גבית. 
בשלב הזה התחלתי באמת לחשוש שאולי המפרץ שבחרנו לברוח אליו לא יהיה מוגן מהרוח ומהגלים כמו שחשבתי בהתחלה. עם כל מייל שהתקדמתי החששות הלכו והתבהרו- אכלנו אותה. 

לים יש תוכניות משלו

אני מביט לאחור ורואה את הדינגי המסכנה נגררת בחבל מאחורי הסירה, מקפצת על הגלים. הצטערתי שהייתי עצלן ולא הרמתי אותה, ראיתי שחבל הגרירה מתחיל להיפרם ואמרתי לעצמי שצריך להחליף אותו אבל האמנתי שיהיה בסדר והוא יחזיק את ההפלגה הזו, הרי כמעט הגעתי כבר. 

נכנסתי למפרץ וראיתי שזה אפילו לא קרוב ללהיות אפשרי! אי אפשר לעגון וגם אי אפשר לאסוף את גל מהחוף בגלים כאלה. אני מתקשר לגל כדי לספר לה על המצב,
זורק מבט אחורה ורואה את הנורא מכל– חבל מתפתל כנחש מאחורי הסירה אבל אין דינגי בקצה שלו.
הטלפון מאבד קליטה והשיחה עם גל מתנתקת.

תשאר אופטימי

אני מתחיל לסרוק את הים במורד הרוח (המקום אליו הדינגי הייתה נסחפת בגלל כיוון הרוח והגלים) ורואה רק גלים מתנפצים על צוקים עצומים שיוצאים מהמים.
אני מבין שאם הדינגי נסחפה לשם, אני לא אצליח להציל אותה. הגלים ינפצו אותה בעוצמה כזו על הסלעים שלא יישאר ממנה זכר. אני פשוט לא מאמין שזה קורה לי!
העיניים מתאמצות לסרוק את הים אבל אני מבין שהסיכויים קלושים, הכול פועל נגדי: 
הגלים בגובה 3 מטר, כבר מחשיך, יורד גשם ובאופק מבזיקים ברקים. מה הסיכוי לראות דינגי אפורה בגובה 30 ס"מ מעל פני המים בתנאים כאלה?!

ברגעים האלה הגוף עושה הכול על אוטומט. הידיים סוגרות את החלוץ, מניעות את המנוע, העניים סורקות בכל הכוח, אבל בראש כבר רץ סרט אחר.  די…נמאס…. המסע נגמר.
למרות המורל הנמוך אני מחליט לא לוותר ומתחיל להפליג בדיוק לכיוון ממנו באתי בתקווה שאולי אני אמצא אותה ובתקווה שהיא תהיה מספיק רחוקה מהסלעים כדי שאוכל לגשת אליה. אני מבין שכל דקה פועלת לרעתי ואני חייב למצוא אותה לפני שמחשיך לגמרי.

פתאום בין הגלים נדמה לי שאני רואה משהו צף ונעלם. אני לא בטוח ומחכה לעוד גל שיגיע, בינתיים ממשיך להפליג לכיוון.
זאת הדינגי! מופיעה ונעלמת בין פסגות הגלים!
אני מעלה סל"ד (מהירות) וחיוך קטן שלא מאמין מצטייר לי על הפנים. 
מנסה לגשת לדינגי, מפריד (מנטרל מנוע), לוקח את הגאנץ' (מוט עם וו בקצה) ורץ לכיוון החרטום כדי לתפוס אותה. אני לא מאמין הצלחתי!! הצלחתי לדוג אותה! אבל מה עכשיו?! יש לי מקל דק עם וו מפלסטיק בקצה שמחזיק דינגי עם מנוע במשקל כולל של 75 ק"ג כשכל גל שמגיע מאיים לשבור את הגאנץ' או לקחת אותי יחד עם הדינגי למים (כנראה שניהם).

עכשיו אסור לוותר

דבר ראשון שצריך לעשות: לקשור את הדינגי ליאכטה. 
אני מצליח ביד אחת לקחת חבל, לקשור אותו ליאכטה ובזמן שהסירה מפליגה, לקפוץ מעבר לדופן אל הדינגי ולקשור אותה בצורה לא מיטבית. הדינגי קשורה אבל המאבק רחוק מלהסתיים.
בשלב הזה הדינגי כבר חצי מוצפת במים ועוד ועוד גלים מגיעים וממשיכים להתנפץ ולמלא אותה. אני חושש שאולי מצאתי את הדינגי אבל אני הולך ומתקרב להטביע אותה.

אוקי… תתרכז!

אני עולה חזרה ליאכטה ומרחיק אותנו מהחוף ומהסלעים. קונה לי עוד זמן, זמן שבו אוכל לרוקן את הדינגי ממים ולנסות לקשור אותה בצורה בטוחה יותר.
להרים את הדינגי ליאכטה, לכל מי שתוהה, זה לא בדיוק אפשרי בתנאים האלה. הים גלי הדינגי כבדה ואני לבד אז מבחינתי האופציה הזו, שהיא כנראה המיטבית והנכונה ביותר, יורדת מהפרק. 
מכל הבלאגן שקורה סביבי אני מרוצה שלפחות עוד הספקתי ללבוש את המגפיים ואת חליפת הסערה שתפקדה מצויין והשאירה אותי יבש. אני לוקח חבל נוסף, דלי וקופץ שוב לדינגי כדי לרוקן כמה שיותר מים וכדי לקשור אותה בצורה בטוחה יותר. באופק ענני סערה וברקים שרק הולכים ומתקרבים ומאיימים להחמיר את המצב עוד יותר.

בקרת נזקים וחזרה לשגרה- אסור להיות שאננים

אחרי כמעט שעה שבה אני קופץ מהיאכטה לדינגי וחזרה, סוף סוף המצב התייצב. הדינגי ריקה ממים וקשורה כמו שצריך אני על היאכטה יחסית יבש ובטוח. עכשיו נשאר רק להגיע למקום מוגן מגלים ומרוח, לזרוק עוגן ולקוות שבזה נגמרה ההפלגה הראשונה שלי לבד על האסטריקס.

הקליטה חזרה והודעתי לגל שהכל עכשיו בשליטה ואני מפליג עוד 10 מייל למפרץ שאני מקווה שיהיה מספיק מוגן כדי להישאר בו. מצד אחד הרגשתי הקלה שהכל הסתדר בצורה טובה מצד שני הקפדתי להישאר דרוך כי עד שאני לא עוגן ומוודא שהעוגן תפס אסור לאבד ריכוז.

לקראת שתים עשרה בלילה הגעתי למפרץ קטן, הורדתי מפרשים ונכנסתי באיטיות פנימה. התנאים לא היו מושלמים לעגינה אבל זה בהחלט מספיק להיום.
זרקתי עוגן, שמתי מעגל עגינה (התראה בGPS שמצפצפת במידה והעוגן נגרר) נתתי רוורס, ווידאתי נעיצה של העוגן בקרקע…
עכשיו אפשר לנשום לרווחה… לאחר 12 שעות הגעתי בבטחה ובלי נזקים חוץ מכמה שריטות ומכות יבשות.

אני אסיר תודה שהפעם הים החליט רק להזהיר אותי ולא להעניש. הרי הכול היה יכול להיגמר אחרת…

<script async src="https://pagead2.googlesyndication.com/pagead/js/adsbygoogle.js?client=ca-pub-7233813237804553"
     crossorigin="anonymous"></script>
<!-- in post add -->
<ins class="adsbygoogle"
     style="display:block"
     data-ad-client="ca-pub-7233813237804553"
     data-ad-slot="1389574180"
     data-ad-format="auto"
     data-full-width-responsive="true"></ins>
<script>
     (adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});
</script>

החלק הזה מוקדש לסקיפרים שקוראים את הפוסט או לכל מי שמעוניין להבין מה למדתי מהאירוע

מה היה טוב ומה ניתן היה לעשות אחרת 

עשרת הדברים שכדאי לקחת בחשבון לפני שיוצאים להפליג לבד (ולהפליג בכלל):

1. אם אתם לא באמת חייבים, תנסו להימנע מלצאת לים כשאתם עייפים. לפעמים עדיף להתגלגל בסירה על עוגן עוד לילה או לשלם על מרינה מאשר לסכן את עצמך ואת הסירה.

2. לא משנה כמה ההפלגה קצרה, תקדישו מספיק זמן לחקור את תחזית מזג האוויר.

3. לכל תוכנית צריך תוכנית גיבוי – מה קורה אם המקום אליו מפליגים לא מוגן? איזה מקומות נוספים יש באזור?

4. תמיד תקחו זמן ספייר –  גם אם משהו משתבש תוכלו להגיע למקום מוגן באור יום.

5. תלבשו את חליפת הסערה לפני שנרטבתם ולא אחרי.

6. חגורת הצלה זו לא מילה גסה – אם אתם מפליגים לבד (וגם אם לא) ולא משנה כמה התנאים טובים, תדעו שהדברים יכול להשתבש ברגע.

7.אם אתם מפליגים לבד קחו מקדמי בטחון. אם במצב רגיל הייתם מצמצמים צמצום ראשון, תוותרו על עוד חצי קשר ותצמצמו צמצום שני. לא תתחרטו כשהרוח תעלה.

8. גם עם המצב רע תשמרו על מורל ואופטימיות. זה בהחלט יעזור לתפקוד.

9. תנסו להימנע מלהפליג לבד אם אתם לא בטוחים שיש לכם את כל הניסיון והידע לתפעל כל סיטואציה שתהיה.

10. ואחרון חביב (איך לא?) – לא גוררים דינגי מאחורי היאכטה בים לא רגוע! גם אם זו הפלגה ממש קצרה ואתם ממש עצלנים כמוני.

כל הלקחים הללו נכונים לכל סיטואציה ולא רק להפלגת יחיד. תמיד צריך לזכור שאין לנו שליטה בים והדרך היחידה להתמודדות היא המקצועיות של הסקיפר, של הצוות והיכולת לצמצם נזקים. 

BETTER SAFE THAN SORRY

מוזמנים להגיב לכתוב את התובנות שלכם ואפילו את הסיפורים שלכם

-דני