הוא הרגיש שהוא בדיוק במקום בו הוא אמור להיות, חי את הטבע, מתאמן ביוגה ערום על הסיפון כל יום, צופה בזוהר הדרומי כל לילה.
הוא עמד חשוף במרכז העולם ושאב לתוכו כל פיסת הרגשה קיומית שפגש בדרך.

במהלך המסע התחילו להתעורר במוטסייה תהיות רבות, ובזמן שבילה תקופה מייאשת ללא התקדמות באזור ללא רוחות באוקיינוס ההודי הוא אף נכנס לדיכאון.
הרעיון לאירופה ולנטוש את חייו בים לאחר סיום המירוץ אכל אותו…
בספרו כתב:

"I have no desire to return to Europe with all its false gods. They eat your liver out and suck your marrow and brutalize you. I am going where you can tie up a boat where you want and the sun is free, and so is the air you breathe and the sea where you swim and you can roast yourself on a coral reef….(1)"

כשחלף על פני כף הורן, הוא נכנס לישורת האחרונה!
כל שנשאר לו היה רק לכוון צפונה כדי להגיע לאנגליה, לסיים את המרוץ ולאסוף את תואר המנצח והאדם הראשון שהפליג סולו ללא הפסקה על פני הגלובוס.
מוטסייה התלבט, וחשב שאולי ייתן לרוחות להחליט עבורו.
אם הן ינשאו אותו הרחק צפונה, הוא ימשיך לאנגליה.
אם הוא ייסחף מזרחה- הוא ימשיך לשוט במימי הגלובוס.

באותם ימים של סערות רגשיות, הוא הבחין באונייה גדולה שחולפת במרחק.
הוא התקרב לכלי השייט והשתמש ברוגטקה (אמצעי התקשורת למרחק היחיד שברשותו) כדי לשגר הודעה לסיפון האונייה.

וזה היה המסר:
"I am continuing nonstop because I am happy at sea and perhaps to save my soul"

הוא שינה שוב את מסלולו מזרחה והחל לחזור על עקבותיו להקפה שניה בכיוון טהיטי.

בספרו הוא מספר שבשלב כלשהו החל להזות נוסע נוסף בסירה שמספק לו חברה. הוא הפסיק להתגלח ולהתרחץ, המשיך לתרגל יוגה ואף ניסה להתיידד עם יצורי ים, ציפורים ודולפינים.

ובכל זאת, בכל רגע הוא הרגיש שלווה:

“I look to the sea, and it answers that I escaped a great danger,” 

“I do not want to believe in miracles too much. Yet there are miracles in life. If the weather had stayed bad for a few days longer, with easterly winds, I would be far to the north by now; I would have continued north, sincerely believing it was my destiny, letting myself be carried by the trades like an easy current with no whirlpools or snares, believing it was true…and being wrong.”

לאחר שחצה כ37,455 מיילים ימיים, מוטסייר וג'ושוע הגיעו ב1969 לנמל בטהיטי.

הוא קבע שיא עולמי נוסף, הפעם לשייט הארוך ביותר ללא הפסקה.

למי ששואל את עצמו, ברנרד לא היה אדם ערירי ומשוגע אלא איש משפחה נורמטיבי, ולמרבה הפלא אשתו קיבלה וכיבדה את המסר והמשיכה לחכות לו (איפה יש עוד נשים כאלו היום?!).

ברנרד כתב ספר על הרפתקאותיו שנקרא "The Long Way" שהפך לספר חובה בעולם השייט וחובבי ההרפתקאות.