אתם על סירת מפרש בלב הים, בלילה של ירח מלא, השמיים מלאים בכוכבים כמו שרואים רק בים.
הרוח קלילה, אבל מספיק חזקה כדי לנפח את המפרשים ולהזיז את הסירה קדימה במהירות מספקת.
אתם במשמרת על ההגה, מסתכלים מסביב ורק מוודאים שהסירה ממשיכה להפליג בעצמה לכיוון הנכון.
אתם לוקחים לגימה מהקפה שהכנתם כשעליתם למשמרת ופתאום מגיע רגע מיוחד. רגע שבו הדרך היא העיקר ולא ההגעה אל היעד.
יש אנשים שיראה להם מפחיד ומסוכן להפליג בסירת מפרש קטנה בים הגדול . בצדק, הים לא תמיד מלטף כמו שתיארתי מקודם.
אם זאת, ברגע שיש לך את הידע והמיומנות הבסיסית שדרושים כדי להפליג בים אתה חופשי. חופשי מכל הכבלים שכובלים אותך למציאות.
זה רק אתה והטבע.

הזמן מאבד מערכו

אתה לא תלוי יותר בשדות תעופה, מטוסים ושרשרת לוגיסטית ארוכה כדי להתנייד בעולם. אתה תלוי בכיוון הרוח ומזג האוויר.
הזמן, שביום יום הוא הכול בשבילנו ואנחנו רצים בכל הכוח כדי להשיג את השעון, מאבד מערכו. אולי תדע מתי אתה יוצא לים, אך לא תדע מתי תגיע.
באחת מהפלגות המשפחה, אבא שלי אחותי ואני, הפלגנו בסירה לקפריסין.
אמא שלי, שלא חובבת הפלגות ארוכות הגיע ועזבה בטיסה. ביום עזיבתה ליווינו אותה לשדה התעופה וחזרנו להכין את הסירה ליציאה חזרה הביתה.
עוד לפני שהספקנו לעשות משהו כבר קיבלנו שיחה מאמא שלי שנחתה בארץ.
התיישבנו שלושתנו בסלון היאכטה. אני צחקתי, ולעומת זאת, אחותי התחילה להתחרט שלא חזרה עם אמא.
לפנינו הפלגה של כיום וחצי- קצרה במונחי ים, אך ארוכה מאוד בהשוואה לטיסת 45 דקות.
ככה זה בים, הזמן הוא כבר לא חלק כל כך משמעותי בחיינו.

זה שווה את זה?

אחרי שהגענו לחוף נקשרנו במרינה והרמנו לחיים על ההפלגה המוצלחת, שאלתי את אחותי- עדיין היית מעדיפה לחזור עם אמא בטיסה?
התשובה הייתה לא.
36 שעות של הפלגה. שעות בהן חווינו רוח חזקה ורוח חלשה, טיפלנו בתקלות טכניות ביאכטה וראינו אלפי כוכבים נופלים.
עברנו סופת ברקים שבה אתה רק מקווה שהברק הבא לא יפגע בתורן של היאכטה וישבית כל מכשירי הניווט.
חווינו כמה שעות של ים כל כך רגוע שהמים נראים כמו שמן ואז מתוך המים הרגועים מופיעה להקת דולפינים שעם כל רגע מתקרבת לכיוון הסירה ומשתעשעת מהגל שיוצר החרטום.
קשה להסביר את רמת ההתרגשות שיש לצוות כשדבר כזה קורה. מי שישן קודם קם ורץ לכיוון החרטום, מי שבישל שכח את המים על הגז.
כולם עומדים מחויכים וצופים בפליאה איך מתוך הכחול הגדול האין סופי הזה כשאין שום סימן חיים מסביב, לפתע צצה להקת הדולפינים.
כל כך הרבה חוויות… לי התשובה ברורה, עדיף להפליג מאשר לטוס.

<script async src="https://pagead2.googlesyndication.com/pagead/js/adsbygoogle.js?client=ca-pub-7233813237804553"
     crossorigin="anonymous"></script>
<!-- in post add -->
<ins class="adsbygoogle"
     style="display:block"
     data-ad-client="ca-pub-7233813237804553"
     data-ad-slot="1389574180"
     data-ad-format="auto"
     data-full-width-responsive="true"></ins>
<script>
     (adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});
</script>

תל אביב מזווית אחרת

לא מעט פעמים הפלגתי מול חופי הארץ.
היכולת לראות את הדברים מכיוון אחר עושה לך משהו, משנה משהו בתפיסה שלך ובצורת החשיבה.
אני זוכר את התחושות שעלו בי כשהפלגתי בים, מול חופי חיפה בלילה, בזמן השריפה בכרמל.
הלהבות שהאירו את האופק, המסוקים שמילאו את הדליים בים בדרך להתמודדות עם הלהבות.
ואנחנו צופים מהים בדממה, עוקבים אחרי כל שינוי בכיוון ועוצמת הרוח ולאן היא תמשוך את הלהבות, כשבראש הדמויות של הכבאים שנלחמים באש בדקות אלו והאנשים שמתפנים מבתיהם.
זווית הראיה מהים הרבה יותר רחבה.
כשמפליגים מול חופי תל אביב רואים את קו החוף השופע בגורדי שחקים, ואפשר כמעא להרגיש את ההמולה, את האנשים שצופרים אחד לשני, הם עצבניים, מאחרים לאן שהוא, מחפשים חנייה, קונים בחנויות ובקניונים דברים שהם לא באמת צריכים ולא יסבו להם אושר.
זה רק מחזק בך את התחושה שצריך לצאת. צריך להבדיל בין העיקר לתפל, להעריך את היופי שהטבע מציע לנו, לצאת להפליג

הים מוכיח לך למה אתה מסוגל

כשאתה מפליג בים אתה נמצא כמעט בעולם מקביל.
אתה לא נמצא בשטח של אף מדינה ומרגיש כאילו אתה לא כפוף לאף חוק או כלל. אתה אדון לעצמך, אך נשאר תלוי באיתני הטבע.
מרגע זה כל החלטה שתיקח ברגע גורלי, כל סערה שתתמודד איתה ותצא כשידך על העליונה, כל תקלה טכנית שתדע לפתור, יוכיחו לך מה אתה שווה.
לא סתם יש משפט שמופיע בכל פינה בחיל הים "כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים".
אז נכון שהים תומן בתוכו הרבה אתגרים וקשיים. אך לאחר התמודדות איתם מגיע הפרס הגדול- הנופים, החופים הזהובים והמפרצים הסודיים שאליהם ניתן להגיע רק דרך הים. הים מציע אפשרות להביט פנימה אל תוך עצמך וללמוד יותר טוב מי אתה ולמה אתה מסוגל.

תהיה אתה הגיבור מהספר

עוד כשהייתי קטן, הייתי מבקש מאבא שלי שיחזור שוב ושוב על הסיפורים מהתקופה שבה הפליג למדינות אקזוטיות ועל האנשים שפגש.
כל זה התחבר לי עם ספרי פיראטים, מגלי ארצות וויקינגים. קראתי את הספרים ודמיינתי את עצמי מפליג אל הלא נודע, חווה הרפתקאות, פוגש תרבויות ומחפש אוצרות.
כל אחד יכול. גם אתם יכולים להיות הגיבורים של מסע מגלי הארצות הבא.
אתם בטח שואלים את עצמכם איך?
החיים בים נורא מושרשים במדינות בעלות מסורת ימית עשירה כמו אנגליה, הולנד ועוד. בארץ המסורת הימית פחות מוכרת ולכן פחות אנשים חשופים לאפשרות של להיות בעלים של סירה ולהפליג איתה מסביב לעולם. זה ממש לא אומר שזה מאוד קשה, יקר או דורש דברים שהאדם הממוצע לא יכול לעשות. בהמשך אקדיש פוסט מיוחד לתהליך המלא של מעבר מעכבר יבשה (סלנג ימי) לימאי קשוח ; )

מה זה להפליג בעצם?

כבר הצלחתם להבין את התמונה הכללית.
להפליג זה לא לצאת לקרוז על אונייה גדולה של הכול כלול עם הופעות, מסיבות ו5 ארוחות ביום. זה גם לא היאכטות שאתם רואים בים מחוץ למרינה הרצליה בסופי שבוע שיוצאות לחוות קצת מהשקט שהים מציע.
להפליג זה לשכוח מהזמן ולהתמסר לחופש ולדרך, לחיות חיים מינימליסטים היות ולא הרבה נכנס בתוך סירה קטנה.
להשאיר את העולם וצורת החשיבה הקונבנציונאלית בחוף ולנסות לפתוח אופקים חדשים.
זה בדיוק מה שאנחנו מתכננים לעשות.
בזמן שאני כותב שורות אלו, בת-זוגתי ואני כמה חודשים לפני היציאה "לטיול הגדול", הפלגה של שנה מהארץ דרך הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי, אל האיים הקאריביים והאופק הוא הגבול.

אז למה לצאת להפליג אתם שואלים?

• תחושת השקט והרוגע שיש בחיבור לטבע ובים.
• איבוד תחושת הזמן בים ויצאה מהמרוץ היום יומי של חיי השגרה.
• הים מספק לך הזדמנות לראות את החיים מזוויות שונות לזוויות שאנו רגילים עליהן.
• תחושת המסוגלות שמפתחת בלמידה וההתמודדות עם אתגרים (שבטוח יגיעו).
• כל אחד יכול להפליג ולהפוך לגיבור של הסיפור שלו.

בהמשך צפויים עוד פוסטים רבים ואתם מוזמנים להצטרף למסע יחד איתנו.
מקווים שנהניתם מהפוסט, תגיבו נשמח לשמוע את דעתכם

Team Asterix,
גל ודני.